<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ז ח"ב</h1>
<h2>דף לא:</h2>
שותפין שחלק אח' מהם או שנים בלתי חבירו טלטל או קרקע בפני בית דין שלשה הדיוטות דבקיאי בשומ' או תרי מגו תלתא מה שעשה עשוי והאחר אינו יכול למחות. אבל אם אמר בעילוי דמים כגון אני אתן מחלק פלוני כך וכך יות' מעו' שומעין לו ואפילו האחד עומד וצווח חולק בעל כרחו ומתעסק בחלקו לעצמו. ואם חלק בפחות משלשה לא עשה כלום וכל מה שהרויח הרי הוא לאמצע ודוקא בדבר שצריך שומא ואם הוא דבר שאין צריך שומא כגון מעות יכול לחלוק בלא חבירו ובלא בית דין והוא שיהיו המעות שוין אבל אם אינן שוין כגון טבי ותקולי לא יחלוק בלא רשות בית דין. ועוד מוכח בפ' בית כור שאם חלקו שנים בלא רשות בית דין ולא הניחו חלק לשלישי שהיה עמה' שאם ירצה השלישי כשיבא ליטול חלקו המגיעו מכל אחד ולא ירצה לבטל החלוקה מכל וכל כי השנים הנשארים אין שום אדם יכול לחזור בו ולומר נחזור נחלוק מאחר שהיה להם שלישי ונתרצו ביניהם ובודאי אם השלישי רוצה מכל וכל לבטל החלוקה הרשו' בידו מא' שלא היה בבית דין בתרא וברשב"ם מציעא. שותפין שחלקו בלא עדים מעליא ומהניא חלוקה דלא איברו סהדי אלא לשקרא קדושין. שותף שרוצה לחלוק בלא דעת חבירו צריך שיחלוק בפני שלשה או תרי מגו שלשה מציעא.
